בראשיית ברא פרויד את הפסיכואנליזה, שמות, איך קוראים למקצוע שלי 

אני תרפיסטית בהבעה ויצירה, עם התמחות בפסיכודרמה.  בעלת תואר שני ורישיון לעבודה מטעם משרד הבריאות. נכון יופי? אז זהו , שלא תמיד יופי. אמנם אני אוהבת את המקצוע וזוכה לסיפוק רב בקליניקה שלי, אבל עדיין כל אדם שלישי שאני פוגשת, תוהה מה אני עושה בדיוק? "מטפלת באנשים"..."תרפיסטית באמצעות פסיכודרמה" "נו מטפלת, מטפחת, מעצימה"...ועדיין יקשו וישאלו: "אבל מה בדיוק?" ואני משיבה: "פסיכולוג אתה יודע מה הוא עושה?" ואז נדלקים אישוני עיניו של המקשה קושיות: "בטח,פסיכולוג, בטח" ואני ממשיכה: "נו מה בדיוק הוא עושה בטיפול?" או אז אני מקבלת תשובות פחות ברורות. למעשה רוב התשובות נעשות מעורפלות יותר מהנוף הנשקף מהר האוורסט ביום אביך במיוחד. אז כן, רוב האנשים לא ממש יודעים מה עושה פסיכולוג קליני בקליניקה שלו, אבל ימהרו לתהות על כל מקצוע טיפולי אחר. אני מבינה אותם. המטפל בנפש האדם הוא בעל המקצוע המעורפל והמסובך ביותר להגדרה על הפלנטה. איך אפשר להסביר מקצוע שהכלי העיקרי שלו הוא הדיבור? ויחד עם זאת, ובמיוחד בעידן הנוכחי, עמוס הידע ועתיר המורכבות ,תמיכה וליווי נפשי הם צורך אנושי בסיסי הדורש קיומם של מטפלים מקצועיים, שהועידו עצמם לכך.

אם הייתי אומרת לכם שאני עורכת דין, רופאה, בנאי, טכנאי מחשבים, או מזכירה רפואית , הייתם מתארים לעצמכם די בדיוק מה אני עושה. המקצועות ,לדורותיהם , נולדו לשרת צרכים טכניים. עד לפני מאה שנה, צרכים נפשיים רגשיים, לא הוכרו ככאלה הדורשים איש מקצוע מומחה. אבל אז "הוליד" זיגמונד פרויד לעולם מקצוע חדש: הפסיכולוג. לא פשוט היה אז לאנשי המערב לקלוט אל שיגרת חייהם את הפסיכולוג. אך לקראת סופה של המאה ועשרים הצליחה הפסיכולוגיה למקם עצמה כמקצוע חשוב, התורם ומסייע לבני אדם להבין את עצמם, לרפא את מצוקות נפשם.

פרויד והתיאורטיקנים שבאו בעקבותיו, תפסו היסטורית "בעלות "על מקצוע הפסיכולוגיה, הפכו אותו ליוקרתי , והוא מותג כמקצוע היחיד המוכר לצורכי טיפול בנפש. ברבות הימים, נולדו עוד גישות וזרמים טיפוליים  בתחום  ריפוי הנפש. כמעט כל זרם נאלץ להיאבק על הלגיטימיות שלו ומעמדו מול הפסיכולוגיה הקלינית. ואף שלעתים קשתה הדרך מאוד, הם הצליחו  לחדור את ההגמוניה של הפסיכולוגיה,  וכיום שדה זה מבורך במקצועות טיפוליים רבים, כמו מטפלים התנהגותיים, מטפלים באמנויות, מאמנים, מטפלים באמצעות בע"ח, מטפלי גוף נפש ועוד ועוד. חלק ממקצועות אלו זכו להכרה אקדמית וכיום קיימים מסלולי הכשרה לתואר שני לחלק מהם. 

 כשאתה הולך לרופא קונבנציונלי אתה יודע קרוב לודאי איזה סוג טיפול תקבל?. יודע שתישלח לבצע כמה וכמה בדיקות. ואתה גם יודע שבסופו של יום תקבל מרשם. כשאתה הולך לטיפול ריגשי, גם אם אתה הולך לפסיכולוג קליני מהסוג הקונפורמי ביותר, לעולם לא תדע בוודאות למה לצפות? הטיפול עצמו יהיה תמיד שילוב של אישיות מטפל, הכימיה והיחסים המיוחדים הנרקמים ביניכם, תפיסות עולם שהשפיעו על המטפל ולבסוף גם הידע המקצועי שצבר, כולל טכניקות טיפול כאלה ואחרות. שלא כמו רפואת שיניים, אין דרך אחת ללמד כיצד לטפל. ההווייה הטיפולית שנוצרת היא יצירה דינמית הנרקמת בכל רגע ורגע בתוך הטיפול, בין הטיפולים, ולאורך ציר הזמן בו בו מתקיימים הדברים. הפרמטרים לבחינת ערכו של המטפל ומקצועיותו אינם מעוגנים בחוקיות מדעית אלא במכלול משתנים, שחלקם בלתי מדיד. העובדה שפלוני הינו מטפל מסוג זה או אחר לא תספיק לאדם המבקש לעצמו טיפול כדי להחליט אם מתאים הוא להיות לו מטפל.

ובכל זאת אני נדהמת כל פעם מחדש מהעובדה שאנשים עדיין בטוחים שאם מישהו הוא פסיכולוג קליני, אזי ראוי הוא יותר להיות מטופל אצלו. לא משנה כמה דיסצפלינות טיפוליות מתקיימות היום באקדמיה בנוסף לפסיכולוגיה הקלינית, עדיין יפשפש המטופל המצוי ויתהה לגבי איש טיפול שאינו פסיכולוג קליני. וזה מתסכל, כי אין  לו לרוב מושג ברור מהו טיפול וכיצד אמור להתקיים? מצד שני, אני מבינה את החשדנות. כשאין כל אופציה לאמוד את ערכו של המטפל, אזי ההיצמדות לתבניות נורמטיביות שזכו להכרה והוקרה אקדמית היא המבטיחה את מירב השליטה.

שנים  מצאתי את עצמי מתנצלת ומסבירה לאנשים מהו המקצוע שלי? עד ששאלתי את עצמי יום אחד: "מתי ראית לאחרונה פסיכולוג מסביר למטופל את תחום עיסוקו? לעצמי כמובן עניתי: שמעולם לא ראיתי דבר כזה. ואז אמרתי , זהו זה, את מפסיקה. את מספרת למי שרוצה לשמוע על עיסוקך, כמיטב יכולתך, בשניים שלושה משפטים . אם שלושה משפטים לא עזרו, את לומדת לחתוך ולהשיב בנימוס: "אתה מוזמן לקרוא על התחום אצלי באתר, יש מאמרים אם תרצה, אשמח לשלוח לך, וכמובן, אתה מוזמן לפגישת היכרות" . ההחלטה הזו, מיותר לציין, חוללה שינוי גדול. הניסוי הוכיח את עצמו מעל למצופה, משום שלמרבה הפלא, ברגע שהחלטתי לא להסביר יותר, כך גם לא נדרשתי יותר על ידי המציאות בשטח לעשות כך.

שנתיים חלפו ותמורה נוספת התחוללה, כשבמקביל אני הולכת ומתחזקת, הולכת ומשתחררת מהצורך להסביר. מסתפקת בחיוך כמענה לשאלה על עיסוקי ומוסיפה: אני תרפיסטית, המתמחה בפסיכודרמה ועבודה תודעתית. אנשים, בין אם הם מבינים או לא, מגיבים אלי ולא אל המלים היוצאות מפי. ואל הקליניקה מתחילים להגיע עוד ועוד אנשים. הם מגיעים לא משום ששמעו על התחום המקצועי שלי, אלא משום ששמעו עלי..

Like ·  · Unfollow Post · Share · Delete